נפרש קטע קצר ממסכת ברכות דף ז ע”א.
"ויאמר לא תוכל לראות את פני". תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה: כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה - איני רוצה.
כאשר ר’ יהושע בן קרחה מגיע לפסוק הנורא הזה, מה הוא שומע? האם הוא שומע כאן שאדם לא מסוגל להביט בפני האלוהים, כפי שאנו חושבים לעיתים או כפי שהמשך הפסוק קובע? התשובה היא לא. לדעתו, להביט בפני האל זו בהחלט אפשרות, אך היא תלויה ברצונו של האל. במעמד הסנה, בו האל רצה להיראות למשה, הנביא נמנע מכך. הוא היה יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, הוא לא היה מוכן לקבל את החסד שהוצע לו.
סירוב זה של משה נתפס בעיני הקב”ה כדחייה, ככישלון. היה רגע בו הקב”ה היה מוכן להתגלות בפניו! יותר מכך – הוא ממש רצה שמשה יראה אותו! אבל משה לא היה מוכן, והיראה, שבאה לידי מימוש במקום לא מתאים, הרסה את המפגש האפשרי ומנעה את הקִרבה. ר’ יהושע בן קרחה דורש – על האדם להיות מוכן לקלוט את החסד האלוהי בכל עת. ואולי מתאבל החכם על הזדמנות מופלאה שפוספסה.
הגמרא מעמתת את המימרא הזו של ר’ יהושע בן קרחה עם דבריו של אמורא, כמה דורות אחר כך.
ופליגא דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: בשכר שלש זכה לשלש: בשכר "ויסתר משה פניו" זכה לקלסתר פנים; בשכר "כי ירא" זכה ל"וייראו מגשת אליו"; בשכר "מהביט" זכה ל"ותמונת ה' יביט".
לדעת ר’ יונתן, שאת דבריו מביא תלמידו ר’ שמואל בר נחמני, הסרת המבט של משה מהסנה איננה כישלון. ההיפך הוא הנכון – מדובר ברגע של גבורה, רגע של עמידה אל מול היצר הדוחף בעוצמה ובעזות להציץ בדבר שאין להציץ בו.
ברובד הראשוני, הסתירה בין דברי ר’ יהושע בן קרחה לדברי ר’ יונתן נמצאת בשאלה האם בסופו של דבר הביט משה בקב”ה או שלא הביט. אך זה רק מובנה החיצוני של המחלוקת. שניהם הרי מסכימים שהאפשרות לראות את האל אכן קיימת! השאלה היא בתזמון, כלומר האם עכשיו מתאים או לא מתאים להסתכל. האם כעת דרוש ממני להשתמש ביכולת לקלוט את החסד, או שאולי אנו נמצאים בזמן בו נדרשת דווקא גבורה, יכולת עמידה אל מול השפע המתפרץ – בלי לגעת בו.
ברובד העמוק של הדיון, אין שני החכמים חולקים כלל. ר’ יהושע בן קרחה מלמד אותנו להיות מוכנים בכל עת לקבל את השפע האלוהי המופיע לפנינו, לעיתים בפתאומיות. חוסר היכולת לקלוט אותו יוביל ל”כלים שבורים”, לאסון נורא, לחורבן. שומה עלינו להכין את הכלים שלנו, להבין מתי הדרישה מאיתנו היא לפקוח עיניים, להתפעל מהיופי ומהשגב.
ר’ יונתן משלים את התמונה. השפע, כידוע, יכול להיות גם הרסני. ישנם מצבים בחיי האדם בהם הוא נדרש דווקא לעצום את עיניו, לשמור אותן מלהביט באופן חודרני ופולש, לא לאכול מן הפרי. לא תמיד מתאים להסתכל. לעיתים, עלינו להבין, המבט יתפרש כמציצנות.
האל דורש מן האדם לעבוד על נפשו ועל עיניו. לסגל לעצמו יכולת להבדיל בין הטמא ובין הטהור, מה אפשר ורצוי לראות, לחוות, לשמוע, ומה לא – ואז על האדם ללמד את עצמו להיות גיבור, לכבוש את יצרו.
מקורות המדרש מן התורה:
שמות פרק ל”ג
יח. וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ […] כ. וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי כא. וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר כב. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי כג. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ.
שמות פרק ג’
ג. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה[…] ו. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים.
שמות פרק ל”ד
כט. וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ ל. וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו. […] לד. וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה לה. וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ.
במדבר פרק י”ב
ח. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.